כאשר מדובר במצב בו נולד ילד עם נכות או מחלה קשה עקב רשלנות רפואית בכל הקשור לאבחון הסיכויים להיוולדו של הילד במצב כזה, קיימות לכאורה שתי עילות תביעה שונות ונפרדות.
עילת התביעה של ההורים אשר מכונה הולדה בעוולה, ועילת תביעה של הילד אשר מכונה חיים בעוולה.
במסגרת פסק הדין שניתן ביום 28.5.2012 בהליך ע"א 1326/07 המר נ' עמית קבע בית המשפט העליון הלכה תקדימית המכונה הלכת המר.
הלכה זאת ביטלה את עילת חיים בעוולה של הילד, ועם זאת הכירה בעילת הולדה בעוולה של ההורים. כלומר, ביהמ"ש העליון חסם בפני הילדים שנולדו פגועים את האפשרות לתבוע על עצם היוולדם, אך זאת תוך העברת זכות התביעה להוריהם.
בעקבות הלכת המר, התעוררה השאלה למי יועברו כספי הפיצויים הנפסקים בתביעות ההורים בעילת הולדה בעוולה, אשר הוגשו לאחר הלכת המר, ליילוד או להוריו?
