פיגור שכלי הוא אינו מחלה גופנית או נפשית. מדובר בסוג של הפרעה בתפקוד הקוגניטיבי וההסתגלותי, המגבילה את השתלבותו בחברה של הסובל מתסמונת זו מבלי להזדקק לסיוע ולתמיכה שלה.
לפי חוק הסעד, מי שהתפתחותו לקויה, שכושרו השכלי מוגבל, שמתקשה להסתגל לתנאי סביבתו, שנזקק לטיפול שוטף ושאינו חולה נפש, נופל לתוך ההגדרה החוקית של פיגור שכלי.
פיגור שכלי יכול להיגרם מסיבות גנטיות וסביבתיות ולעיתים משילובן. סיבוכים בלידה עלולים לגרום לפיגור שכלי אצל היילוד. כמו כן, הזנחה פיזית ורגשית בתוך התא המשפחתי יש בה כדי לתרום להתפתחות פיגור שכלי בדרגות שונות. אם הבעיה נובעת מסיבות גנטיות, היא ניתנת לאבחון באמצעות בדיקות גנטיות ובדיקות מעקב הריון שיגרתיות.
סימנים ואבחון פיגור שכלי בגיל צעיר
הסימנים המעידים על פיגור שכלי מתגלים בדרך כלל בגיל הרך. תפקוד לקוי ברמה היומיומית מותיר את הילד מאחור לעומת סביבתו ומסמן אותו כמי שאולי נגוע באותו פיגור. בשלב זה מתעורר הצורך הטבעי של ההורים לברר את פשרו וסיבותיו. לצורך כך נדרשת בדיקה ומיפוי גנטי של המשפחה כדי לספק את הממצאים שיש בהם מענה לשאלה המטרידה – 'למה זה קרה דווקא לנו?'
כל תשובה שתינתן על ידי הגורמים הרפואיים תתרום ותשפיע על הליך קבלת ההחלטות של המשפחה, לעניין הריון נוסף, אימוץ, טיפול, ייעוץ והתמודדות עם הפיגור הקיים אצל בן המשפחה.
