המאמר שלהלן יעסוק בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט העליון זה מכבר, בפרשה הרגישה המכונה בשפה המשפטית הולדה בעוולה. מדובר ברע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום נ' רסמיאן מוחמד ואח', לצורך נוחות תכונה הפרשה שתידון במאמר "כפרשת הסהר האדום".
נתאר סיטואציה שבה מישהי נכנסת להיריון, עוברת בדיקות רגילות, ולבסוף יולדת ילד. אך לדאבונה ודאבון משפחתה, הילד שנולד סובל ממחלה פיזית קשה שתהפוך אותו לתלוי לכל ימי חייו. את המחלה ממנה סובל הילד, ניתן היה לאתר מבעוד מועד אילו הרופא המטפל היה מבצע את תפקידו באופן מקצועי יותר.
האם הילד שנולד, שנדון לחיי תלות קשים רשאי להגיש תביעה נגד הצוות הרפואי שהתרשל, בטענה "שטוב מותי מחיי". כלומר, שעדיף היה שלא היה נולד עקב מחלתו?
בעבר, פסק בית המשפט העליון כי קיימת עילת תביעה בנסיבות כאלו לילד שנולד. כך נקבע בשנת 1986 בפרשת זייצוב.
עם זאת, בשנת 2012 בפרשת המר, שינה בית המשפט העליון את ההלכה שקבע בפרשת זייצוב כאמור, ופסק כי לא תהיה יותר עילת תביעה ליילוד מכוח העילה של "הולדה בעוולה". עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי העילה תעמוד להוריו של הילוד בלבד.
