אחת הזכויות הבסיסיות ביותר של מטופלים רפואיים בארץ הינה הזכות לקבל את הטיפול הרפואי בכפוף להסכמתם מראש. זכות זו מעוגנת במסגרת סעיף 13 בחוק זכויות החולה תשנ"ו- 1966, אשר קובע כי "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת".
עם זאת סעיף 15 לחוק מאפשר בנסיבות מסויימות לבצע את הטיפול גם ללא קבלת הסכמת החולה, ובמיוחד כאשר מדובר במצבי חירום. אגב, סעיף 1 לחוק מגדיר טיפול רפואי כך: "טיפול רפואי – לרבות פעולות איבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי".
מכל מקום, על מנת שההסכמה תינתן כדין עליה להיות הסכמה מדעת. כלומר הסכמה מושכלת ולא בעלמא. לשם כך, ההסכמה של המטופל צריכה להינתן רק לאחר שנמסר למטופל כל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לקבל החלטה מושכלת אם להסכים לטיפול המוצע או לאו.
כלומר, הסכמה מדעת הנה הסכמה שכרוכה במילוי חובת הגילוי של הרופא המטפל אודות הטיפול המוצע. מידע זה כולל, בין היתר, פרטים אודות מהות הטיפול, סיכוייו, סיכוניו, תופעות הלוואי, והיותו טיפול חדשני, אם וככל שהנו כזה.
