"תאונות דרכים לא קורות, הן נגרמות", "בכביש אל תהיה צודק, היה חכם"…
סיסמאות כאלו ואחרות הן תולדה של מאמצים כבירים להשריש בתודעתנו את הסכנה האורבת לנו בכבישים.
לעיתים, זהירים ככל שנהיה, ילד קטן שקופץ לכביש ברגע של היסח דעת, מצידו או מצד האוחז בהגה, עלול להסתיים בעוגמת נפש ונזקי גוף קשים. כך במקרה שלפנינו, תיק אזרחי 675/97 ויסאם שאהין נ' מוחמד אבו חמיד ואררט חברה לביטוח, בבית משפט המחוזי בנצרת:
התובע נפצע עקב תאונת דרכים עת היה בן 11 שנים. משאית נהוגה בידי נתבע 1 פגעה בו וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף קשים מאוד לרבות הצטלקויות בכל גופו.
הנתבעים אינם חולקים על חבותם כלפי התובע עפ'י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975, ופסק הדין עניינו שיעור הפיצוי בגין הנזק אשר נגרם לצעיר עקב תאונת הדרכים.
פסיקת בית המשפט
לעניין עזרת צד שלישי, שבמקרה זה ניתנה ע"י אימו של הנער, נקבע כי יש לפצות את האם ששהתה ליד מיטת בנה משך כל התקופה וסעדה אותו פיזית ונפשית, וזאת על אף שהיא עקרת בית. סכום הפיצוי יקבע בנסיבות, על דרך האומדנה כסכום גלובאלי.
