מגמת פסיקת בתי המשפט בשנים האחרונות הינה להחמיר עם מעסיקים במקרים של תאונות עבודה כאשר מתברר כי המעסיק לא עמד בכל הוראות הבטיחות או בתנאי עבודה בטוחים. מנגד ממעטים בתי המשפט לייחס לעובד שנפגע עקב תאונת עבודה רשלנות תורמת או אשם תורם אלא במקרים חריגים.
דוגמא נוספת למגמה זו ניתנה בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים מאת כבוד השופט רם וינוגרד – ת.א 21818/00 מחמוד עיסא נ' שאול אסרף ו
עניינו של פסק הדין תביעתו של תושב השטחים אשר עבד אצל הנתבעת באתר
התובע טען בתביעתו כי מעקה הפיגום שבנתה הנתבעת קרס לפתע תחתיו. הנתבעת נמנעה מלהעיד במשפט את עד הראייה אשר היה עד לתאונה ועבד אצלה ובית המשפט זקף עובדה זו לחובת הנתבעת.
בית המשפט קבע כי מאחר ופיגום אינו אמור לקרוס לפתע פתאום ללא כל סיבה ואם כך קרה מוטל על הנתבעת להבהיר מדוע קרס מעקה הפיגום וכיצד יתכן שהפיגום לא קרס בשל רשלנות הנתבעת.
אף הנתבעת לא חלקה על הטענה כי מעקה הפיגום נשבר תחת משקלו של התובע אולם לא סיפקה, כאמור, כל הסבר מדוע לא עמד המעקה במשקלו של התובע כפי שאמור היה.
בית המשפט קבע לפיכך כי הנתבעת אחראית על נזקיו של התובע שכן הנטל להוכיח כי לא התרשלה עבר אליה והיא לא עמדה בנטל זה.