השליה המתפתחת בד בבד עם התפתחות העובר במהלך ההיריון, הינה בעלת תפקיד הכרחי לקיומו של העובר ולהתפתחותו וזאת מעצם היותה אחראית לפעולות חשובות כגון חילוף חומרים, ייצור והפרשת הורמונים והעברת מזון וחמצן מן האם אל העובר.
בנוסף, השליה גם מגנה על העובר מפני הידבקות בזיהומים וחיידקים והיא זו הנושאת את החומר התורשתי של העובר.
במצב תקין משתרשת השליה בדופן הרחם ומחבל הטבור היוצא ממנה, עוברים חומרים, נוזלים, מזון והורמונים החיוניים לגדילתו של העובר. במצב של הפרדות שליה, השליה אשר ממוקמת באופן תקין בדופן הרחם, תתנתק מאזור זה באופן חלקי או מלא ותתחיל לנוע.
קיימת חשיבות רבה למועד האבחון של ההפרדות ולמתן טיפול רפואי הולם, למניעת נזקים משמעותיים לאם ולעובר.
מהם הסימנים להפרדות שליה?
הסימנים להפרדות שליה הינם דימום וגינלי בכ–90% מהמקרים וגם כאבים חזקים בבטן או בגב, בטן קשה, צירים מוקדמים, רחם רך ופעימות לב בלתי סדירות של העובר.
אבחנת התופעה בעיקרה קלינית אך ממצאים בלתי תקינים באולטרסאונד יכולים לתמוך בסימנים הקליניים. אירועים רבים של הפרדות שליה יאותרו עקב לידה מוקדמת או פקיעת קרומים מוקדמת.
הפרדות שליה מוגדרת כמצב פתולוגי המתרחש בכ–5% עד 10% מההריונות וידועה כגורם התמותה השלישי בשכיחותו בקרב נשים הרות. במצב זה עלולים להתרחש סיבוכים הן אצל האם והן אצל העובר, כמו דימום וגינאלי פנימי העלול לגרום לחוסר אספקת חמצן אצל האם והעובר.
